 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|||||||||||
 |
 |
 |
|
|||||||||
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
|||||
 |
 |
 |
|
|||||||||
 |
 |
|
||||||||||
 |
 |
 |
|
|||||||||
 |
 |
|
||||||||||
 |
|
|||||||||||
|
געגועים מפי מוטל'ה שפיגלר:
יענקל'ה (כך הכירו אותך כולם), ביקשו ממני לכתוב כמה מילים עליך, אך קשה לי לכתוב עליך בגוף שלישי ואני חש חובה לדבר אליך ישירות, בגובה העיניים, כפי שנהגת כל חייך. נולדת להיות שחקן גדול והיית שחקן גדול. הגשמת חלום ילדות והפכת סמל ודמות לחיקוי, בזכות היותך ספורטאי למופת, אדם נאמן ודיסקרטי, כדורגלן מצטיין, מאמן מעולה שהביא כבוד למקצוע ומעל לכל – אדם טוב, בעל ערכים, שהקפיד לשמש דוגמה אישית, בטרם דרש מאחרים. כספורטאי, התוצאות היו חשובות לך, אך הדרך היתה חשובה לך הרבה יותר. היית וִוינֶר מלידה ובכל זאת ידעת לכבד את היריב, בכל תוצאה. דרשת שלמות ומקצוענות בלי לפגוע. היית נאמן לדרכך המקצועית ואמרת את אשר על לבך, בלי להעליב. בזכות סגנונך זה, הותרת מאחור אלפי חברים ומעריצים, שאוהבים אותך ומשתדלים למלא את צוואתך המקצועית. כשחקן כדורגל היית שחקן שהקדים את זמנו באיכויות המשחק, בקריאת המשחק, בתנועה על פני כל השדה ובבעיטות שהיו לאימת השוערים. למרות זאת, לא הפכת למכונת כדורגל ונשארת אדם, תמיד. גם בתחום האימון היית איש מקצוע נדיר ואהוב. השחקנים שאימנת וחינכת, הקולגות לאימון מולם התמודדת, אנשי תקשורת מולם עבדת וגם יריבים מולם הופעת - הפכו כולם לחברים המתקשים להשלים עם לכתך מאיתנו. שחקנים ואוהדים מכל רחבי הארץ אהבו אותך, גם כשניצחת אותם. בכל קבוצה שאימנת - משכונת התקווה ועד נבחרת ישראל - הגשמת את עצמך. כולם נהנו מהחיוך המקסים שלך, מחוש ההומור הנדיר, מהיכולת שלך להישאר טוב ואנושי תמיד. כמי שעקב משך שנים אחר פעילותך, אני יודע, שהצלחותיך נבעו משילוב מדהים של כישרון, אמונה, אמביציה ודבקות במטרה. בנוסף היית מנהיג טבעי וידעת לשכנע את הסובבים אותך באמצעות דוגמה אישית, דרך התנהגותך, צניעותך ואמונתך בצדקת דרכך. היית מורה דרך לחברים וליריבים. המורשת שלך תלווה את הדורות שיבואו אחרינו. יעקב! (כך אני קראתי לך תמיד), הכרתי אותך כשהייתי ילד בן 16. שיחקתי נגדך והוקסמתי מיכולת המשחק שלך. זכיתי לשחק לצדך במדי נבחרת ישראל ולעולם לא אשכח את הופעת הבכורה שלי, בסייגון וייטנאם, בשנת 1963. אתה היית ותיק בנבחרת, מפורסם ומצטיין. ובכל זאת, היית עבורי כמו אח גדול ודאגת לי, כמו לכל יתר הצעירים שהצטרפו לנבחרת. קיבלת אותי בחיבוק והעברת אליי את המסר שמלווה אותי לכל אורך הדרך: הכדור העגול, האהוב עלינו כל כך, הוא לא הדבר החשוב ביותר בעולם, אבל בעזרתו, ובנגיעה רכה בו, אנו יכולים להגיע עד עומק ליבם של רבים כל כך. ואתה, יענקל'ה של כולנו ויעקב יקר שלי, שחקן גדול, מאמן מצליח, חבר רגיש, בעל נאמן, אבא נפלא וסבא מופלא, אכן הצלחת לגעת עמוק בלב של כולנו ותישאר שם לעד! יהי זכרך ברוך!
מתגעגע אליך,
|
|
|||||||||||